✦ פרשת נח — התמוטטות, ריפוי ובחירה ✦

הקדשה: אני רוצה להקדיש את השיעור הזה לעילוי נשמת חיילינו הקדושים:אפרים בן ליאת ושמואל, יוסף מלאכי בן דינה ודוד, אליהו משה שלמה בן שרה ושמעון, יוסף חיים בן רחל ואליהו, נתנאל בן רביטל ואלעד, יקיר בן חיה ויהושע.השם יקום דמם, יחד עם כל החיילים הצדיקים שנפלו במלחמה בהגנת עם ישראל.יהי זכרם ברוך, ותורתנו תעלה נשמתם ותיתן כוח למשפחותיהם.

מבוא: עולם שכבר חרבהמבול זכור לנו כאסון הגדול של האנושות — גשמים שירדו ארבעים יום וארבעים לילה. אבל התורה מספרת דבר מצמרר הרבה יותר: העולם כבר היה חרב עוד לפני שטיפת גשם ראשונה נפלה.

“וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. וַיַּרְא אֱ-לֹקים אֶת הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה—כִּי הִשְׁחִית כָּל־בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ.” (בראשית ו:יא–יב)

החורבן כבר התרחש — לא על ידי מים, אלא על ידי בני אדם. דרך שחיתות, ניצול ופגיעה, החברה התרוקנה מבפנים.

המילה המפתח היא “דרך”. כל בשר השחית את דרכו. כאן נמצא המפתח להבנת תחילת ההתמוטטות — וגם תחילת הריפוי.

וזהו לא רק סיפור של דור שלם. זהו גם סיפור של משפחה אחת. ברמה החברתית, דור המבול התמוטט לאלימות ולחמס. ברמה המשפחתית, ביתו של נח התמוטט כאשר חם פגע בכבוד אביו.

פרשת נח היא מפת דרכים — שמראה לנו את הצעדים העדינים שמובילים לפגיעה, ואת הצעדים שמסוגלים להחזיר את הדרך ולהביא רפואה.

התמוטטות הדרךמהי אותה דרך?

רש״י מסביר שהגבולות הטבעיים של הבריאה קרסו. הרמב״ן אומר שדרך ארץ — מוסר אנושי בסיסי — התהפך. הספורנו כותב שהאנושות בגדה בתכלית האלוקית שלה. המדרש רבה מוסיף שכאשר בני אדם השחיתו את דרכם, אפילו דגי הים הושפעו. והמלבי״ם מדגיש: דרך איננה טבע, שהוא קבוע. דרך היא בחירה אנושית — דרך הרצון החופשי.

כאשר התורה אומרת “כי השחית כל בשר את דרכו”, הכוונה היא שהאנושות הרסה את הדרך שבחרה. העולם אבד הרבה לפני שהמים עלו.

הצעדים העדינים אל הפגיעההצעד הראשון הוא התמוטטות הדרך. פגיעה אינה מתחילה באלימות. היא מתחילה במעשים קטנים של שחיתות — גניבה, ניצול, חציית גבולות. כאשר נורמליזציה של זכות־יתר מתפשטת, החברה כבר שבורה.

הצעד השני הוא השתיקה. נח היה צדיק. הוא שמר על דרכו כאשר כולם עזבו את שלהם. אבל הוא בנה תיבה רק כדי לשרוד. הוא לא דיבר, לא התעמת, לא ניסה לשנות את דורו. המדרש אומר שהוא פחד מדורו. הוא נסוג.

התורה מתארת: “אֶת־הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֵּךְ נֹחַ” (בראשית ו:ט). אבל לאברהם נאמר: “הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים” (בראשית יז:א). נח התהלך עם ה׳, אך לא לפני דורו. אברהם עמד לפני ה׳, מתעמת עם השחיתות. השתיקה — נסיגה במקום התמודדות — היא הצעד השני.

הצעד השלישי הוא הניצול. אחרי המבול, כשהאנושות קיבלה הזדמנות חדשה, הפגיעה הופיעה שוב בתוך ביתו של נח. “וַיַּרְא חָם... אֵת עֶרְוַת אָבִיו, וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ.” (בראשית ט:כב). חם בחר לנצל במקום להגן. במקום לכבד את אביו, הוא לעג וחשף אותו.

ועל כך הוא נענש: “אָרוּר כְּנַעַן” (בראשית ט:כה). מי שמפשיט אדם מכבודו — יופשט הוא עצמו מכבוד.

הצעד הרביעי הוא שהמחזור נהיה בין־דורי. שתיקתו של נח בדור אחד הדהדה במעשהו של חם בדור הבא. כאשר פגיעה אינה נעצרת, היא חוזרת ונשנית — מהחברה אל המשפחה, ומדור לדור.

מפת הדרכים לריפויהתורה לא עוצרת בהתמוטטות. היא גם נותנת את הדרך חזרה:

1. ביטחון — התיבה: גם אם נבנתה מתוך נסיגה, התיבה הייתה מרחב מוגן. ריפוי מתחיל ביצירת מקומות בטוחים.

2. גבולות — שבע מצוות בני נח: לאחר המבול, ה׳ נתן חוקים לאנושות — איסורים נגד רצח, אכזריות ועוול. ריפוי דורש גבולות ברורים.

3. כבוד — שם ויפת: הם הלכו אחורה וכיסו את אביהם. היכן שחם לעג, הם כיבדו. ריפוי מחזיר כבוד שנלקח.

4. דרך ה׳ — אברהם: על אברהם אומר ה׳: “כִּי יְדַעְתִּיו... וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה׳ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט” (בראשית יח:יט). אברהם לא רק התהלך עם ה׳, הוא התהלך לפניו — ולימד את בניו ואת קהילתו את דרך ה׳: צדקה ומשפט.

סיכום: לחזור לדרךפרשת נח היא סיפור עולמי וגם סיפור אישי. חברה ללא דרך קרסה לאלימות. משפחה ללא דרך קרסה לניצול.

אבל התורה מראה לנו איך אפשר לבנות מחדש: דרך ביטחון, גבולות, כבוד ודרך ה׳.

התמוטטות אינה מתחילה באסון גדול. היא מתחילה במעשים קטנים של פגיעה, בשתיקות קטנות, בהיעדר כבוד קטן.

אם נרצה לרפא — במשפחותינו, בקהילותינו ובעולמנו — עלינו לשים לב לצעדים הקטנים הראשונים. לעצור פגיעה בשורשה, להחזיר כבוד שנלקח, ולבנות מחדש את הדרך בצדק ובחמלה.

כך מתחיל הריפוי.

התורה משאירה בידינו את הבחירה. האם נישאר שותקים כמו נח, שהתהלך עם ה׳ אך לא לפני דורו? האם ננצל כמו חם? או שנלך בדרכו של אברהם — לפני ה׳, בבחירה בדרך ה׳, ובבניית משפחות וחברות של קדושה, צדק וחמלה?

יהי רצון שכשנבחר להתהלך בדרך ה׳, יהיה זה לזכות נשמות החיילים שהקדשנו להם את השיעור הזה.יהי זכרם ברוך.