תולדות: אמונה במזוודה, שמחה בהתהוות

הקדשה

אני מבקשת להקדיש את השיעור הזה לעילוי נשמת חללינו הקדושים:אפרים בן ליד וּשמואל, יוסף מלאכי בן דינה וּדוד, אליהו משה שלמה בן שרה וּשמעון, יוסף חיים בן רחל וּאליהו, נתנאל בן רביטל וְאלעד, יקיר בן חיה וְיהושע־

ה׳ יקום דמם, יחד עם כל החיילים הצדיקים שנפלו במלחמה הזו, בהגנת עם ישראל.יהי זכרם ברוך, ויהי לימוד התורה שלנו לעילוי נשמותיהם ולחיזוק משפחותיהם.

ביום ראשון דיברתי עם חברה שבנה נפל במלחמה לפני קצת יותר מחודש־ שאלתי אותה את השאלה שכולנו שואלים, גם כשאנחנו יודעים כמה היא לא מספיקה: ״איך את מחזיקה מעמד?״ והיא ענתה בארבע מילים שנעצו בי שקט עמוק: ״רק אמונה־ רק שמחה־״

המילים האלה ליוו אותי כל השבוע־ וכשניגשתי ללמוד את פרשת תולדות, עלתה בי שאלה אמיתית: באמת? רק אמונה ורק שמחה? כי הסיפור כאן הוא בלגן אחד גדול־ אי־הבנות, שתיקות, העדפות, מניפולציות־זה הבסיס של האומה שלנו?

אז שאלתי את עצמי: האם ארבע המילים של רחל שייכות גם כאן? האם אפשר לקרוא את הפרשה דרך העדשה הזו?

עם השאלה הזו בלב, פתחתי את הפרשה־ והמילים שלה המשיכו להדהד כשקראתיתסתכלי מקרוב־ יש כאן משהו מתחת לפני השטח־

כשאנחנו נכנסים לדור השני של המשפחה היהודית הראשונה, התורה מזמינה אותנו לשים לב

לפני שהמתח של תולדות נחשף, כדאי לחזור רגע אל שרה־ היא נותנת לנו מודלהיפרדות בריאה: היכולת להישאר מחוברת לאמת הפנימית שלך, בלי להיבלע ברגש של האחר, בלי לנחש תגובות, בלי לערוך את עצמך מתוך פחד.שרה מקשיבה פנימה־ רואה ברור־ ומדברת ברור:

״גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ״

בלי תמרונים־ בלי מניפולציות־ בלי ניחושים־ רק אמת

וה׳ מאשר את דבריה:

״כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה

כך נראה אדם שמכיר את עולמו הפנימי ומביא אותו לקשר בכנות ובהירות.ועכשיו, עם שרה כמראה, פרשת תולדות נפתחת

־־.

המזוודות שאנו מביאים

כל אחד נכנס לבגרות עם מזוודה נפשית

זה לא עניין של אשמה; אלא של מודעות־ מה שאנחנו נושאים ממשיך איתנו לכל קשר־ ותולדות מזמינה אותנו לבחון מה עיצב את יצחק ורבקה עוד לפני שנפגשו.לפני שנפרוט את המזוודות שלהם, צריך לומר: זו רק מטפורה־ מה שחשוב הוא הסיפור שבתוכה

תולדות לא מבקשת מאיתנו להיות המזוודה

המזוודה של רבקה

רש״י מצייר תמונה קשה:

״בַּת רָשָׁע, אֲחוֹת רָשָׁע, וּמְקוֹמָהּ אַנְשֵׁי רֶשַׁע״.היא גדלה בבית של רמייה, חמדנות ועיוות רוחני־ אף שלא למדה ממעשיהם.״וְלֹא לָמְדָה מִמַּעֲשֵׂיהֶם״.האווירה של פחד ואי־יציבות חקקה את עצמה עמוק.ואז, בבת־אחת, היא פוגשת את יצחק־ התורה מספרת:״וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל״.רש״י: ״נִכְנְסָה בָּהּ עֲנָוָה״ספורנו: היא הוכתה בתדהמה מול רוחניותו.רבקה מגיעה מעולם של כאוס ורמייה

היא נכנסת לנישואין עם עוצמה של מי שלא למדה ממעשיהם

המזוודה של יצחק

עולמו נחרת על גבי המזבח־ חז״ל אומרים:

״פָּרְחָה נִשְׁמָתוֹ״.וכשהוא יורד מההר

ומיד אחר כך, שרה מתה־ שני עמודי עולמו נעלמים בבת אחת

מכאן עבודתו נעשית פנימית, שקטה, מרוסנת־ הוא הופך ל־עולה תמימה, לא עוזב את הארץ, כולו עומק פנימי.והתורה חושפת את מקום מפלטו הרוחני:

״וַיָּבֹא יִצְחָק מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי״.הבאר שבה הגר פגשה מלאך

־־.

רגע של יישור קו

לפני הכול, יש רגע של יופי:

״וַיֶּעְתַּר יִצְחָקלְנֹכַח אִשְׁתּוֹ״.רש״י:״זה עומד בזווית זו ומתפלל, וזו בזווית זו ומתפללת״.שני אנשים־ שני קולות־ תפילה משותפת.אחדות מבלי לוותר על עצמיות.ואז

־־.

איפה התקשורת נשברת

רבקה מקבלת נבואה:

״וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר״.והיא לא מספרת ליצחק־ הרמב״ן:״וְנִרְאֶה שֶׁלֹּא הִגִּידָה לוֹ רִבְקָה״.השתיקה הזו יושבת במרכז הבית.יצחק רואה את עשו כמי שיש בו הבטחה:״וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת־עֵשָׂו״.רש״י:״שֶׁהָיָה צָד אוֹתוֹ בְּפִיו״.עשו יודע לדבר שפה של צדקות.יצחק רואה כוונה טובה.רבקה רואה מניפולציה.והיא שותקת־ שתיקה של ילדות שבה אמת הייתה מסוכנת.הבית מתחלק לשני מחנות עדינים:״וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת־יַעֲקֹב״.וכשיגיע רגע הברכות״שְׁמַע בְּקֹלִי״.והדפוס כבר שלם:לא פנייהלא אמת

־־.

איך האור נכנס דרך הסדקים

עד עכשיושתיקה, פיצול, פחד, מניפולציה.אבל כאן מתחילה אמונה ושמחה־ לא כשדברים מסתדרים

החסידות מנסחת זאת כך:

״על ידי שבירת הלב מאיר אור ה׳״ (רבי נחמן).והזוהר:״בְּאִתְבַּר

הסדק לא הורס את הסיפור

1־ הסדק של יצחק: מן שתיקה לאמת

כשיצחק מבין שנרמה, הוא רועד:

״וַיֶּחֱרַדחֲרָדָה גְּדֹלָה״.אבל במקום להישבר״גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה״.הוא רואה־ הוא מכיר באמת־ הוא מברך את יעקב במודעות מלאה.

2־ הסדק של רבקה: הדחיפה של יעקב לעבר עצמו

הבחירות שלה מורכבות

בבית לבן הוא פוגש את עצמו

הסדק של רבקה

3־ יעקב: מן הסדקים לישראל

יעקב יורש שתי מזוודות:

מרבקה

מיצחק

הוא גדל בין הפכים: חסד מול גבורה, בהירות מול שתיקה, פנייה החוצה מול פנייה פנימה.והוא לומד לאזן, לחבר, להחזיק מורכבות.זו תפארת:לא הימנעות מהמתח

הסדקים לא שוברים אותו.הם יוצרים אותו.־־.

רק אמונה־ רק שמחה.

המילים של חברתי מהדהדות כאן.כי תולדות מלמדת משהו עדין ואמיץ:

המזוודה שלך ניתנה לך בכוונה.היא לא עונשהיא לא מחסום לברכה

לא למרות השבר.אלא בזכותו.אנחנו לא בוחרים את המזוודות.אבל אנחנו בוחרים אם להיות המזוודה או לגדול מתוכה.אמונה היא הידיעה שהמזוודה היא חלק מהתוכנית.שמחה היא האומץ לגדול ממנה.זהו המסר השקט של תולדות:אם ניגש למה שאנו נושאים בכנות ובסקרנות.אם לא ניתן לעבר להכתיב את זהותנו אלא רק לעצב את דרכנו.האור

כמו שנכנסו ליצחק

וכמו שנכנסו לרבקה

וכמו שנכנסו ליעקב

וכמו שיכולים להיכנס גם אלינו.